דפוס יוני

ביום שישי של אמצע ינואר לא הרגשתי כל כך טוב. אולי בגלל הימים הקרים, אולי בגלל המכשיר של הלילה שהתחיל לדגדג לי באף (קצת קשה לישון כשמדגדג לך באף), אולי עייפות מעבודה על טימלי באנגלית, או אולי שום דבר מאלה או אולי כולם יחד. בכל מקרה, הייתי עייף. אז מה עושים? נחים? כנראה. אבל כשבביתך שוהים שלושה אחיינים קטנים, משישי עד שבת כי הוריהם יצאו לנפוש בבית מלון, זה פחות ישים.

אחה"צ רועי ביקש שאדפיס לו דף צביעה. האמת, הוא ביקש יומיים קודם לכן, אבל הייתי באמצע האוכל, ואחר כך הוא היה באמצע המשחק בפלאפון. אז הצדק היה לצידו.

"בסדר, רועיקי, איזה דף אתה רוצה?"

"אני רוצה בראול סטארס."

חיפשתי בגוגל, ואמרתי לו שיבחר מתוך שורות התוצאות. הוא היה כבר מיומן, לקוח ותיק, ובחר דף מבלי לעשות עניין. אבל אז הגיעה הלקוחה החדשה, הדורשת, הלא כל כך סבלנית.

"יוננני, אני רוצה גם דף צביעה!" קראה עמית.

"טוב, מה את רוצה שאני אדפיס לך?"

"המממ... אני רוצה הלו קיטי."

"בסדר. בואי, שבי לידי ותבחרי."

חיפשתי הלו קיטי, וזה קצת מביך, הקלדתי את השם עם a במקום e – מה לעשות שככה היא קראה לה. ואני מזכיר, לא הרגשתי טוב. a או e, גוגל מצא את אותה הקיטי.

"הינה הלו קיטי!" קראה עמית באושר.

"תגידי לי איזה את רוצה. אפשר גם לרדת למטה."

"המממ," אמרה עמית, מאמצת את מוחה לקצה. "אני רוצה את ההלו קיטי עם הפרח."

ממש עוזר. מתוך עשר הלו קיטי, לפחות שבע היו עם פרח על הראש.

"עמיתי, תצביעי לי על המסך איזה את רוצה."

היא הצביעה, ואז סידרתי לה את התמונה בוורד בשביל הדפסה. הקיטי תפסה חצי עמוד, והכלכלן שבי פצה את פיו, "עמית, את רוצה גם חד־קרן?"

"כן כן, חד־קרן," היא השיבה בהתלהבות. "לא, לא חד־קרן... אני רוצה הלו קיטי חד־קרן!"

בסוף סגרנו על חד־קרן, והרי לנו דף שכולו הלו־קיטי־חד־קרן.

"נו, יוני, תדפיס לי, תדפיס לי," אמרה עמית, בעוד אני דוחס את ההלו־קיטי־חד־קרן לדף אחד.

"רגע, עמיתי, יוני מסדר לך כדי שזה ייכנס בדף אחד," אמר רועי, מרגיע אותה עם חיוך.

"נו, תדפיס תדפיס, אני רוצה הלו קיטי וחד־קרן." לקוחה קשה.

סיימתי לעצב את הדף, וביקשתי את אישורה לפני הדפסה. היא עמדה ליד המדפסת, נעה כמו קפיץ. קיבלתי אישור, ושיגרתי את הפקודה – הדפס!

המדפסת רעשה כמו מנוע של טרקטור, ועמית כבר לא יכלה לחכות. "יוני מדפיס לי!" היא קראה, פותחת את ידה בצורת ראש ברבור הפוך, ממתינה למשוך את הדף שבדרך.

המדפסת המשיכה לגרגר, אבל הדף עדיין לא יצא. הוא לא חש צורך למהר. לבסוף הוא הגיח אל אוויר העולם, והאימא הנרגשת קראה, "אני רואה את ההלו־קיטי־חד־קרן שלי!"

אחר כך הגיע הלקוח האחרון (האומנם?), גיא.

"יוני, אני רוצה שתדפיס לי גם דף צביעה."

"בסדר, של מה אתה רוצה?"

"ספיידרמן."

גיא תמיד היה הלקוח המתלבט – הוא רוצה דמות, עובר על עשרות דפי צביעה שלה, בוחר דף אחד מהשורה הראשונה, ואז רוצה דמות אחרת. כך היה גם הפעם, כשבמשך עשר דקות חיפשנו איש עכביש, ובסוף מצאנו איש עורב.

סידרתי את התמונה בוורד, ושיגרתי את הדף להדפסה. חיכינו רגע, עוד רגע, ועוד רגע, אך דבר לא קרה, המדפסת דממה. אבוי, נגמרו הדפים! גיא זעף שרק לו לא נשאר דף, אבל מייד סבתא נתנה כתף, ומילאה את המדפסת בערמת דפים.

כולם היו מרוצים, כולם צבעו דפים. הם היו כה מרוצים שתוך דקות הם חזרו עם עוד בקשות, רצו עוד דפים.

הראשונה בתור, איך לא, הייתה עמית.

"יוני, אני רוצה שתדפיס לי עוד חד־קרן, ותדפיס זברה לאביטל."

היא בחרה את דפי הצביעה, ושוב חיכתה להם בשיא ההתרגשות. המדפסת רעשה, טררר־טררר־טררר, ועמית קראה, "אני רואה את החד־קרן שלי! והינה הזברה של אביטל!"

היא אספה את הדפים, ואמרה בקול ספוגי־מתוק כמו סופגנייה, "תודה, יוני."

אז הגיע רועי, וגיא בא בעקבותיו. הם כמובן החלו לריב מי ראשון, מי ביקש קודם, למה הוא ולא אני, כי איך אפשר שלא. אומנם אין צדק בעולם, אבל אומרים שהשינוי מתחיל מבית. לכן פסקתי שרועי הוא הראשון כי הוא ביקש קודם, ואסרתי על ריבים בין כותלי חדרי.

בזמן שרועי חיכה לדף שלו, הוא שאל אותי, "יוני, זה עולה לך כסף?"

איזה חמוד, טוב שהוא נזכר לשאול את זה אחרי שישה דפים.

תורו של גיא הגיע. הפעם הוא בחר מהר, והפעם היו לו דפים. מרוצים, כולם אכלו יפה ארוחת ערב והלכו לישון עם חיוך על הפנים.

כשהתעוררתי בבוקר, באה עמית להגיד לי בוקר טוב. ביקשתי חיבוק, אבל המיטה הייתה עדיין גבוהה לה, אז קיבלתי חיבוק־דוב אווירי. ונשיקה קטנה.

היא ורועי, או יותר נכון, רועי והיא, רצו עוד דפי צביעה. גם גיא הצטרף. הם לא עשו בעיות, גם המדפסת לא, ועמית אפילו אפשרה לי להציע לה רעיון לדף צביעה – דוב פנדה.

זהו, חשבתי, הסתיימו ההדפסות. עכשיו אפשר לנוח. אבל כנראה שבסופ"ש הזה כולם החליטו להיעזר בשירותיי (האדיבים מאוד), ובשעת צוהריים קיבלתי הודעת וואטסאפ מאימא שלהם. בהודעה הופיעה תמונה של עמית אוחזת במטרייה, ומתחתיה הכתוב: "הי יוני, תוכל להדפיס לי את התמונה?"

המשך לסיפור הבא