פרק שני: פשלה

בגיל 21 עדיין הייתי צעיר, ולצערי, יהיר. אז כבר חל שיפור משמעותי ביחס לשנים קודמות, אך יעברו עוד כמה שנים עד שאפטר מהנגע הזה, ומקרה אחד שכמעט יעלה לי בחיי; אבל נגיע לזה בהמשך. בכל אופן, הייתי מודע לבעיה והתאמצתי לטפל בה, לאט ובזהירות. בלימודי התואר בכלכלה תרגלתי ככל יכולתי ולא סמכתי על היגיון, זיכרון וכישרון, אלא על עבודה קשה והרבה קפה. רק בסמסטר הראשון התבססתי על כישרון, אבל לא אהבתי את זה ולכן הפסקתי. בסמסטר א' של השנה השנייה למדתי ארבעה קורסים, ביניהם אחד במתמטיקה, שנשא את השם המקורי והתיאורי "נושאים במתמטיקה למדעי החברה". הקורס הזה היה במעמד מיוחד מבחינתי, כי עם מתמטיקה היה לי חשבון פתוח. בתיכון לא יכולתי ללמוד מעבר ל-3 יחידות מפני שלא הכרתי דרך להקליד מתמטיקה במחשב, ואין סיוט המשתווה להכתבת מתמטיקה בעל פה למישהו שאינו מכיר ומתמצא בנושא. אבל בגיל 21 כבר מצאתי לי דרכים, פיתחתי שיטות ודאגתי שהעבודות שלי יהיו יצירות אומנות. המטריצות וההוכחות נראו משהו-משהו. רציתי להוציא ציון גבוה בקורס הזה כי הרגשתי שסוף-סוף יש לי אתגר, וזיהיתי אותו כהזדמנות להוכיח לעצמי שאין לי שום בעיה עם מתמטיקה, גם אם איני עילוי בתחום. לכן, כשהגיעה תקופת המבחנים, חרשתי, לא ישנתי, פספסתי זמן איכות עם חברי משפחה שבאו לבקר מחו"ל ואולי סיימתי בערך שש כוסות קפה ביום. אה, והתחלתי אותה חולה ורצוץ, עד כדי כך שלא נסעתי לטקס המצטיינים הראשון שלי (אבל ידעתי שיהיו עוד שניים, לכן לא דאגתי). הבחינה במתמטיקה הייתה השלישית מתוך הארבע שהיו לי בסמסטר, והיא נערכה ב-19 בפברואר 2018. היא לא הלכה טוב.* ידעתי את החומר והגעתי מוכן, אבל פישלתי בניהול הזמן, וכשהבנתי את זה במהלך המבחן כבר היה מאוחר מדי. זה הרגיז אותי, כי אני יודע כמה הכרחי עבורי להיות יעיל ולקצר תהליכים בגלל הנכות שלי; אין לי עודפים לשעת חירום, וכאן משהו התפקשש. סיימתי את המבחן מותש גופנית ונפשית, אך לא היה לי זמן להתאושש כי בעוד שלושה ימים יש מבחן בתורת המחירים א', והוא דורש. שוב חרשתי מבוקר עד לילה, ובתווך התפרסמו התשובות לבחינה במתמטיקה. הן בישרו כי הציון לא יהיה גבוה. אבל מה שהיה נגמר – יום חמישי, 22 בפברואר, הוא מה שנשאר. כמצופה, הבחינה הזו עברה כמו שצריך ובלי תקלות. ואיך הרגשתי אחריה? ובכן, רציתי רק לישון עד הסמסטר הבא. אבל דווקא מתוך התשישות בצבץ רעיון לסיפור, ואז התחילה דרכו של טימלי. משום מקום, לפתע פתאום, הוא נוצר, ועם השנים התגבש כיהלום. לא היה לי מושג לאן הסיפור יוביל אותי, בטח לא האמנתי שתהיה לי סבלנות לכתוב ספר. אך כנראה הייתי כה עייף שלא חשבתי, וביום שבת, 24 בפברואר, התחלתי. * הציון הסופי בקורס במתמטיקה הוא 84, ובבחינה 77. מה שנחמד, בכל זאת, הוא שהבחינה נערכה ב-19 בחודש והציון הוא 84, כלומר אם נחבר את המספרים נקבל 1984 – שם ספרו של ג'ורג אורוול, שהשפיע מאוד עליי ועל הספר שלי.

רוצים לדעת מתי יעלה הפרק הבא? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של טימלי https://www.facebook.com/TimlyMattimly