פרק ראשון: "אין לי סבלנות לכתוב ספר"

ב-30 באפריל 2013 בא אליי חבר לצפייה משותפת במשחק כדורגל של ריאל מדריד נגד בורוסיה דורטמונד. הסיום היה דרמטי, ריאל כמעט ביצעה מהפך משוגע בדקות האחרונות, ולכן אני זוכר היטב מה קרה באותו ערב.


הייתי אז בן 16, נער צעיר ויהיר, ובזמן המשחק אמרתי לחברי הטוב שיש לי רעיון לכתיבת ספר. הסברתי ופירטתי, והוא היה חסר אונים, מנסה להקשיב לי תוך כדי צפייה במשחק (ברור לכם מה היה מעניין יותר). המשכתי והמשכתי עד שלבסוף אמרתי, "אין לי סבלנות לכתוב ספר," והחבר לא הבין מה לעזאזל רציתי ממנו. אגב, עד היום הוא לא תמיד מבין מה אני רוצה ממנו, ובכל זאת הוא אוהב אותי; חבר אמיתי!


בחרתי לפתוח דווקא עם הסיפור הזה כדי להראות שמעולם לא התכוונתי לכתוב ספר. לא הייתה לי סבלנות לזה, הייתי בטוח שיש חוקים ספרותיים שאינם הולמים למרדן כמוני, חשבתי שאלה רק מילים גבוהות שאינן משפיעות באמת על עולם המתנהל במעשים – בקיצור, לא רציתי לכתוב ספר. זרקתי רעיון לאוויר כמו בלון, והסתובבתי לאחור בלי שום כוונה לתפוס אותו. אומנם כתבתי שירים מגיל 15 בערך, גם כמה עשרות אחרי התאונה הקשה של אחותי בפרו באותה שנה, ועוד אחר כך, אך לא מתוך איזה צורך או אהבה לכתיבה. פשוט כתבתי. אבל ספר? מה פתאום! זה תהליך ארוך, ודאי לא כלכלי, ואני בכלל לומד השקעות ערך ותואר בכלכלה. מה לי ולזה?


"זמן משנה הכול" שר ג'וני קאש הגדול. ואכן, בגיל 21, אותו בחור שהצהיר בנעוריו "אין לי סבלנות לכתוב ספר", התחיל לכתוב ספר. ומאז השתנו חייו.


רוצים לדעת מתי יעלה הפרק הבא? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של טימלי https://www.facebook.com/TimlyMattimly





47 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול